כתבו עלי

מכתב מאורית, משתתפת בחוג לאימפרוביזציה.        03.2013

בשיעורים של רוני אני רוקדת לפעמים בעיניים עצומות, או במבט פנימה. אבל כשאני מסתכלת על האחרות, אני תמיד רואה אותו דבר: משהו בהוראות של רוני, במוסיקה שהיא בוחרת בקפידה לכל שיעור, ובאוירה הפתוחה, המכבדת אך גם מחוייכת ונעימה, מהלך עלינו קסם.

ההנחיות  הן לעיתים גופניות ולעיתים פנימיות (מחשבה על מושג או סיטואציה),ולמרות שהן בדרך כלל קצרות ומופשטות, אני מוצאת את עצמי לעיתים תכופות רוקדת באינטנסיביות ובדיעבד אני מבינה שהריקוד פשוט שיחרר כאבים ותיסכולים מבלי לתת להם שם או לנתח אותם, הם פשוט מתפוגגים לתוך הריקוד.

לפעמים אני מרגישה כמו כוריאוגרפית, ומדמיינת לעצמי קבוצה שלמה של רקדנים סביבי שמעצימים את הצעדים והתנועות, ולפעמים משהו במוסיקה או בהנחיה מצמיח תפאורה דימיונית שתומכת בריקוד. היופי הוא שכל זה נשאר אצלי בנפש ובדמיון, ואני יכולה לבחור לשתף בחוויות בסוף השיעור בקצרה, או פשוט ללכת הביתה נינוחה.

לעיתים ההנחיות מזמנות אינטראקציה בריקוד, ולפעמים זו המוסיקה. יש שיעורים שבהן כל אחת עסוקה יותר בריקוד שלה ויש שיעורים שבהם אנו מתייחסות זו לזו בתנועה, באופן ספונטני, ורק עם מי שחפצה בכך.

 למרות שרקדתי במסגרות רבות, השיעורים האלה הם מאוד מיוחדים עבורי, כי הם לא דורשים ממני לזכור רצף מסויים של צעדים, המראות המכוסות תורמות לביטול מנגנון הביקורת העצמית המשתקת, והאוירה הנעימה בין הבנות מיצרת שקט ומרחב לביטוי.
 מבחינתי, זה שיעור הריקוד הכי יצירתי שחוויותי, והוא מאפשר לדמיון וליצירתיות בריקוד להתחבר לחוטים שהמוסיקה רוקמת לי בתוך הנפש ולייצר אמנות בתחושה, בלי קהל. עבורי, השיעורים האלה הם סוג של מסאז' לנשמה, שעוקף את המילים ומפרק את הטרדות היומיות, ומייצר המון אנרגיות טובות. אני מחכה לשיעור עם רוני כל השבוע.

 אורית

מכתב תודה מרותי בן דוד שחגגה 60 עם חמש בנותיה בסלון ביתי והזמינה אותי להנחות סדנת מחול   09.2011

 שלום רוני,

מאז שנפגשנו בבית ברחובות, הולכת איתי אוירה נפלאה של נינוחות ומלאות.

אני חוגגת לעצמי את ההישג הפשוט כ"כ והמובן מאליו. זה, שיש לי משפחה, זה שיכולתי להחליט ולצאת לפנסיה , זה שאני ברת יכולת לבחור ועוד.

מן המקום הזה, נערכה הפגישה שלנו ואת ידעת להניח שם את העולם הפנימי שלי. התחברת מההתחלה מתוך אנרגיה שאינה מובנת לאדם הראציונלי.

אותה אנרגיה שהיא רכושן הפרטי של נשים (בעיקר) שמבינות את שפת הרגש ומחוברות אל הבלתי מודע שלהן.

היית נפלאה ותודה. כמה נקודות שיצרו חיבור:

השיר: מזמור לדוד, היה שיר שבת שלי ושל אבי ז"ל עד יום מותו... והיתה בו תמימות של איש שחצה את העולם בא מפולין לישראל הקים קיבוץ, חלם חלומות ורבים מהם התפרקו עוד בימיו האחרונים. אבל, את השיר החסידי הזה מבית שמר כמו חוליה בשרשרת ואת הרגשת להביא לו אותו. תודה.

נושא החתונה: הצלחת להביא אותו כל כך בעדינות. ולהשתתף איתנו בתקוה ובאמונה ללא מילים, זו כוחה של שפת גוף. השיר של החתן והכלה מתוך הדיסק של חממה, מוכן אצלי מאז ששמעתי אותו לחתונות המשפחתיות. אבל מה? אני משערת שהבנות לא יקבלו אותו ...פער גילים? בסדר אבל, הנה את הבאת לי אותו בלי לדעת מי ומה ולאן... תודה.

בשבילי, אפילו קניית המפגש איתך באופן פרטי היה סוג הצלחה אישית וצמיחה...

אני מתפללת שתצליחי בדרכך, שהסובבים אותך יבינו ויכירו ביכולות שלך ליצור קשרים בלתי קונבנציונליים אך נעימים עם אנשים.

לכי על זה...

שוב תודה ואולי שוב נצטלב וניפגש, לכבוד הוא לי להכירך.

חודש טוב ומלא פיוט ותפילה

  בברכה

 רותי בן דוד

ורד סקל - מנהלת אמנותית של פסטיבל הקהל ומנהלת תוכן של האתר "פנים" כותבת:

"בפסטיבל "הקהל 13" שנערך ב - 4 באוקטובר 2009, העבירה רוני זהר סדנת מדרש מחול ופיוטים שהיתה הצלחה גדולה. נשים, צעירות ומבוגרות, דתיות וחילוניות, לקחו חלק ביצירה יהודית מודרנית משותפת. יחד עם רוני, וללא כל רקע קודם, התנסו המשתתפות בדרך ייחודית לקריאת והבנת מקורות. הסדנה הייתה חויה יוצאת דופן עבור המשתתפות ועוררה הדים חיוביים רבים."

גילי בלייר - תלמידה בחוג תנועה כחויה כותבת דברי ברכה ותודה בסיום המופע "אשת חיל":

"בסיום ערב מרגש זה אנו רוצות כולנו, לאמר תודה גדולה לרוני. רוני שמאפשרת לנו כל שבוע להתוודע למוסיקה חדשה, ואיתה לפרוש כנפיים של חופש ודמיון, להתנועע ולרקוד, ולגלות תמיד חוויות חדשות. בדרך זו, רוני גורמת לנו לחזור להיות ילדות, למצוא שמחה, תחושת בריאות, ושקט פנימי. זהו מסע אישי לכל אחת, בהנחייתה.

ולקראת ערב זה, תודה לך רוני שאפשרת לנו להעיז אף קצת יותר, ולעלות על במה. משכת אותנו למעלה - להתכוון, לדייק ולהסתכל הצידה. מעבודה אישית, הפכנו לקבוצה. עברו עלייך ימים ולילות לא קלים איתנו - חבורת נשים דעתניות ועצמאיות. אך היה זה תהליך מעניין, ומפרה, וגילית בו נחישות וגם רגישות וסבלנות. אז המון תודה לך, ולביה"ס למחול בהנהלת טלי ושלומית, על הגב והעזרה, ולבעלים והמשפחות שלנו בבית, שתמכו בהעדרינו, והביטו בנו בהשתאות.

ולכל הנשים והאנשים כאן - תודה שבאתם להיות איתנו,והמשיכו לאפשר לחלומות הניקרים בדרך, להתגשם. כמונו."

רותה זך - תלמידה בחוג תנועה כחויה כותבת על החוג ועל המופע "אשת חיל " בו השתתפה:

"אני רוקדת בחוג הריקוד תנועה כחויה כבר שנה שנייה. בחוג, שעיקרו הוא ריקוד תוך אילתור וחוויה אישית, נחשפתי לצורות שונות של ביטוי גופני באמצעות הנחיות שלעיתים נדמו כבלתי אפשריות בצירוף מוסיקה משתנה ומיוחדת שרוני הכירה לנו כל פעם מחדש.

המופע "אשת חיל" צמח כהצעה להצטרפות ע"י רוני לפני מס' חודשים ולא חודשים ולא ידעתי מה יהיה סוף המסע שהחל בהסכמתי התמימה להשתתף בו. גם כשהסכמתי חשתי שלמופע הזה חשיבות רבה מבחינתי הטמונה באמונה לעמוד מול קהל, חויה שטרם חויתי, וביכולתי להפוך את התחביב של שעה שבועית מדי יום שיש לכדי הופעה כוללת.

מדי שבוע, עם הכוריאוגרפיה המתהווה חשתי גם את העוצמה המתגבשת ולצידו החששות. העוצמה מקורה הן בכוח ששאבתי מחברותיי לקבוצה שהיום אני יכולה להגדיר כל אחת מהן ככזו, והן מעצם העבודה על המופע והמשמעות של מופע על כל היבטיו שלא הייתי מודעת לו. חזרות, שינויים, שיפורים וקבלת ביקורת וגם חיכוכים לעיתים שמקורם בהתקרבות עצומה ובמטרה המשותפת.

המחויבות למופע והעיסוקים הרבים שלקחתי על עצמי בשנה זו הכוללים לימודים אינטנסיביים לצד עבודה וכמובן המשפחה והבית העיקו עליי אך ידעתי כי המופע הנ"ל הוא יותר מאשר נגלה לעין.

“אשת חיל" התגלה כמסע מרתק לגבולות העצמי, גיבוש הרצון והיכולת להשתדל ולהתחייב למשהו שאתה כה רוצה בו. למדתי שיעור חשוב מרוני זהר ובנות הקבוצה, שלכל אחת ואחת יש סיפור אישי משלה העוטפים את המופע ונותנים לו משמעות מיוחדת."

כתבו על המופע "אשת חיל" בשבועון כל נס ציונה:

kol_nesziona